בת שיר אילמת

اللحن الاخرس

THE MUTE MUSE


אוצר: אבי סבג | עוזרת לאוצר: אלמוג גז

قي مّ: آفي سباغ | مساعدة القي مّ: ألموغ غاز

Curator: Avi Sabag | Assistant curators: Almog Gez


הגלריה החדשה במוסררה. הע“ח 9, מוסררה, ירושלים
صالة العرض الجديدة في المصرارة. شارع عين حيط 9، المصرارة، القدس
The New Gallery in Musrara. 9 Ha’ayin Chet st., Musrara, Jerusalem
א׳-ה׳ الأحد-الخميس sun-thu 10:00-17:00

בתערוכה יוקרן הסרט "העורב, זאב ז'בוטינסקי" מתוך פרויקט העברים. בימוי: איילת עופרים, הפקה: יאיר קדר
خلال المعرض سيتم عرض الفيلم "الغراب, زئيف جبوطينسكي"من مبادرة العبريين. اخراج: اييليت عوفريم, انتاج: يئير كدر
At the exhibition, there will be a screening of the film "The Raven, Ze'ev Jabotinsky" from the Hebrews project. Director: Ayelet Ofarim, Producer: Yair Qeda

ויראלי
("כל מלחמה אינה אלא מעשה רצח של אחים על ידי אחים")
Virus It
("Every War is Nothing but an Act of Murder of Brothers by Brothers")
Mixed Media Installation, 2016

אולה לוין اولا لفين Ola Lewin
כל מלחמה אינה אלא מעשה רצח של אחים על ידי אחים
אילן גרין ايلان غرين Ilan Green
את מחברם של השורות האלה חושבים לאויבם של הערבים, למצדד גירושם מן הארץ וכ'ו. אין זה אמת. מבחינה רגשית – יחסי לערבים הוא כיחסי אל כל שאר העמים: שוויון נפש אדיב. ככל היהודים מוכן אני להישבע בשמנו ובשם צאצאינו, שלעולם לא נפר שיווי- זכויות זה ולא נעשה ניסיון לגירוש או לדיכוי. כפי שרואה הקורא, הרי זה "אני מאמין", האומר כולו שלום. ואולם במישור אחר לחלוטין מתייצבת השאלה, אם אפשר להגיע להגשמת מחשבות של שלום בדרכי שלום. כי הרי דבר זה תלוי לא ביחסנו אל הערבים, אלא אך ורק ביחסם של הערבים אל הציונות.

על השלמה מרצון בין ערביי ארץ-ישראל לבינינו אין מה לדבר כלל, לא כעת, ולא בגבולות העתיד הנראה באופק. אני מביע את הכרתי זו בצורה חריפה כזאת לא משום שנעים לי לצער בני-אדם טובים, אלא פשוט כדי שלא יבואו לכלל צער: כל בני-אדם הטובים הללו להוציא את הסומים מלידה, הבינו בעצמם זה מכבר כי אי-אפשר לחלוטין לקבל את הסכמתם מרצון של ערביי ארץ- ישראל להפיכתה של ארץ- ישראל האחת מארץ ערבית לארץ בעלת רוב יהודי. יש לו לכל קורא מושג כללי על דברי ימי ההתיישבות של ארצות אחרות. אני מציע לו להיזכר בכל הדוגמאות הידועות, ויואיל- נא לאחר בדיקת כל הרשימה לנסות ולמצוא לכל הפחות מקרה אחד, שבו נעשתה ההתיישבות בהסכמתם של ילידי-המקום. לא היה מקרה כזה. ילידי- המקום – אחת היא, תרבותיים או לא-תרבותיים, – נלחמו תמיד בעקשנות נגד המיישבים.

כל עם, שהוא מיושבי-הארץ, בין שהוא עם תרבותי ובין שהוא עם פראי, רואה בארצו את ביתו הלאומי, בו הוא רוצה להיות ולהישאר לעולמי-עד בעל-בית גמור. דבר זה מתייחס גם אל הערבים. עושי השלום בקרבנו מנסים לשדל אותנו, כאילו הערבים הם או טיפשים, שניתן לרמותם על-ידי ניסוח "מרוכך" של מטרותינו האמיתיות, או שבט אוהב- בצע, שיוותר לנו על בכורתו בארץ- ישראל תמורת רווחי תרבות וכלכלה. אני מסרב לחלוטין לקבל השקפה זו על ערביי ארץ-ישראל.

כל עוד יש לערבים אפילו זיק של תקווה להיפטר מאתנו, הם לא ימכרו את תקוותם זו לא בעד אי-אלו מלים מתוקות ולא בעד שום פרוסה מזינה של לחם בחמאה, ומשום כך דווקא, אין לראותם בחזקת אספסוף, אלא עם, אף אם עם מפגר, אבל עם חי. עם חי מסכים לוויתורים בשאלות עצומות וגורליות כאלו רק כאשר לא נשארת לו כל תקווה, כאשר בקיר הברזל לא נראה עוד אף לא סדק אחד.

*מתוך "קיר הברזל" - מאמר עמדה שכתב ז'בוטינסקי והופיע לראשונה ב-1923 בעיתון ציוני בשפה הרוסית. "קיר הברזל" דהיינו כוח צבאי ישראלי עצמאי שבחסותו יתאפשר לתנועה הציונית להגשים את זכויות העם היהודי בארץ ישראל ללא תלות בהלך הרוח של ערביי ארץ ישראל, והוא שבסופו של תהליך יניע את האוכלוסייה המקומית, מתוך הבנת חוסר התוחלת שבמאבק, לתהליך של פיוס וחיים בשיתוף תוך שוויון זכויות אזרחי מלא.

18-19/5/2016
הדפסת שחור לבן
Black and White Print
2016

18-19/5/2016 (פרט)

18-19/5/2016 (פרט)

18-19/5/2016 (פרט)

18-19/5/2016 (פרט)

18-19/5/2016 (פרט)

18-19/5/2016 (פרט)

אנה ים انا يام Anna Yam
בוודאי לעולם לא אראה עוד את אודיסה. חבל, אותה אני אוהב. לגבי רוסיה הייתי אדיש אפילו בימי-נעורי: זכורני, תמיד שרוי הייתי בהתרגשות של שמחה בצאתי לחוץ-לארץ, ואילו חזרתי כמי שכפאו שד. אך אודיסה- עניין אחר. עוד בקרבי אל תחנת רזדלניה- תססו בקרבי רחשי ערב-חג. לו קרבתי היום, כי עתה היו בוודאי גם ידי רועדות. ולא רק כלפי רוסיה אדיש אנוכי, אין נפשי 'קשורה' קשר אמיתי בשום ארץ בכלל, אי-אז הייתי מאוהב ברומא, ולא ימים מועטים, אך גם זה חלף. אודיסה- עניין אחר: לא חלף ולא יחלוף.

*מתוך הרומן "חמשתם" שכתב ז'בוטינסקי ובו תיאר דמויות אמתיות שפגש בעיר אודסה, עיר מולדתו, בילדותו ובנעוריו. הרומן נכתב "פרקים-פרקים" ופורסם בהמשכים בשבועון ציוני בפריז במהלך שנת 1933, ונדפס כספר בשנת 1936.

אספרתקוס וקיוס — רגע האמת
צילום דיגיטלי
Spartacus versus Cayo – The Moment of Truth
Digital Photography
2016

אספרתקוס וקיוס — רגע האמת
צילום דיגיטלי
Spartacus versus Cayo – The Moment of Truth
Digital Photography
2016

אפרת בלוססקי افرات بيلوسيسكي
Ephrat Beloosesky
והנה ראה, גם פה תפשה קבוצה קטנה של פטריציים את כל העושר ואת כל הממשלה בידה, ומה הם אפוא כל יתר רבבות אזרחי רומא, אשר אין להם לא לחם לאכול ולא בגד ללבוש,- האם תאמר כי חופשיים אלה? הלא אינם אלא עבדים הנלחמים למי שקנה את דעותיהם ביום הבחירות. חירות, חופש- מילים ריקות סרות-טעם. משפט אדירים למשול, ומשפט שפלים להיכנע. אתה, אספרתקוס, אחד האדירים הנך, ולמה תרדוף אחרי צלילי תוהו, למה לא תשאף לגדולה, לממשל, כי להם נוצרת?


מי זה, מי הוא הראשון אשר הבדיל בין אדם לאדם? האם לא שווים נולדנו כולנו? האם לא דומים הם אברי-גופינו וצרכי-חיינו, האם לא אויר אחד נושמים כולנו? אולי מבדיל הטבע בין איש לאיש, אולי השמש מאירה לזה ומאפילה לחברו, או הטל מטיב לאלה ומזיק לאחרים? המלכה בעצב תלד בניה כשפחתה, ופגרי עשירים מאכל לתולעים כפגרי דלת העם. ואם כן, מי הוא הראשון אשר הבדיל בין איש לחברו, מי הוא שאמר "שלי שלי ושלך שלך" ובזה גזל משפטו מאחיו? מי היה זה?

*קטע מתוך הספר "אספרתקוס" בתרגומו של ז'בוטינסקי לפי הרומן של ג'ובאניולי. אספרתקוס היה היה מנהיג צבאי וגלדיאטור לשעבר. צבאו הורכב מגלדיאטורים ועבדים נמלטים. הוא ניצח במספר קרבות את הצבא הרומי הסדיר. המאבק של אספרתקוס מפורש לעתים קרובות כדוגמה לאנשים מדוכאים הנלחמים על חירותם נגד האוליגרכיה והעבדות.

Part 1
וידאו, 03:15 , לופ
Video, 03:15, Loop
2016

הגר אוידה אבודרם هغار افيدا ابودرام
Hagar Avida Abudram
מזון
מעון
מלבוש
מורה

*חמשת המ"מים הינם מונח שתבע ז'בוטינסקי בשיחה בשם "הגאולה הסוציאלית" משנת 1934, המתאר את חמשת הצרכים שעל המדינה לספק לאדם.

Kill the
עט על צילום
Felt Pen on Photograph
2016

טלי בן בסט طالي بن بسات Tali Ben Bassat
נָפָל דָּבָר בֵּינֵינוּ וְאֵין יוֹדֵעַ מַה-נָּפָל,
וְאֵין רוֹאֶה וְאֵין מַגִּיד,
וְאִם-זָרֹחַ זָרְחָה לָנוּ הַשֶׁמֶשׁ וְאִם שָׁקְעָה –
וְאִם שָׁקְעָה לְעוֹלָמִים.

*מתוך "דבר", כתב- חיים נחמן ביאליק, תרגם- זאב ז'בוטינסקי

ללא כותרת
Untitled
הדפסת טרנספרנט, ארגז אור
Transprent Print, Light Box
2016

יהודית שרייבר يهوديت شريبر
Yudith Schreiber
כַּחֲצוֹת לֵיל קֹר וָסַעַר, עֵת אֲנִי, שְׁבוּר-הַצַּעַר,
בְּסִפרֵי חָכמָה נִשׁכַּחַת הִסתַּכַּלתִּי נִים-וָעֵר,
בָּא קִשׁקוּשׁ סָתוּם בַּדֶּלֶת, קַל כְּדֶפֶק יָד נֶחשֶׁלֶת –
יָד חוֹשֶׁשֶׁת – יָד שׁוֹאֶלֶת מַחֲסֶה לְדַל אוֹ גֵר.
"זֶה אוֹרֵח" – כֹּה לָחַשׁתִּי – "זֶה אוֹרֵח, זָר אוֹ גֵר –
זֶה אוֹרֵח, לֹא יוֹתֵר".

הֲרִימֹתִי אֶת מִסגֶּרֶת הַחַלּוֹן – וּגְדָל-תִּפאֶרֶת
בָּא עוֹרֵב יָשִׁישׁ כַּנֵּצַח – בָּא גָבֹהַ וְקוֹדֵר,
בָּא יָהִיר כְּלוֹרדּ בּרִיטַנִי, בְּקִדָּה לֹא בֵרְכַנִי,
וְהִמרִיא לוֹ, זְכוּרָנִי, לַתַּבנִית תַּחַת-הַנֵּר –
לַתַּבנִית שֶׁל רֹאשׁ אַתוֹנָה עַל קִירִי בְאוֹר הַנֵּר –
שָׁמָּה נָח – וְלֹא יוֹתֵר.

כֹּה אָמַר – בָּרוּר שָׁמַעתִּי, וְתָמוֹהַּ לוֹ תָמַהתִּי,
אִם-כִּי טַעַם לֹא הֵבַנתִּי – לֹא יָכֹלתִּי עוֹד לִפתֹּר:
מִי שָׁמַע כִּי בוֹא תָבֹאנָה כַנפֵי-טֶרֶף תּוֹך-מָעוֹנָה?
מִי עַל סֵמֶל רֹאשׁ אַתוֹנָה, כֹּה בַלֵּיל, חָזָה צִפּוֹר –
עוֹף מוּזָר, קוֹדֵר כַּחֹשֶׁך, עַז-מַראֶה, קַדמוֹן, שָׁחוֹר
וְנִקרָא "אַל עַד-אֵין-דּוֹר"?

אַך לֹא זָע, לֹא רֹאשׁ הֵנִיעַ, וְאַחֶרֶת לֹא הִבִּיעַ –
כִּי אוּלַי בַּזֹּאת לִבֵּהוּ נִשׁתַּפַּך עַד הַמָּקוֹר.
נָח קָפוּא עַל הָאַנדּרָטָא – וְלָחַשׁתִּי: "לָמָּה בָאתָ?
כִּי מָחָר מִבֵּית-צָרָתָה עוּף תָּעוּף אֶל אוֹר וּדרוֹר –
כַּתִּקווֹת, כְּאָח וָרֵעַ, נוּס תָּנוּס אֶל אוֹר וּדרוֹר".
הוּא קָרָא "אַל עַד-אֵין-דּוֹר".

*מתוך "העורב", כתב- אדגר אלן פו, תרגם- זאב ז'בוטינסקי

יניב קוריס ينيف كوريس Yaniv Kuris

מדריגל

לי פעם שחת : "שיריך לזולת,
ובשבילי בת-שיר שלך אילמת ? "
אך שמא כל חיי מחזור-פואמות
וכל תכנו איננו אלא את.

בבוא היום - ואל ישלח רכבו
למסעי מכאן אל חיק-הנצח,
ואנוכי אחוש פתאום במצח
ליטף-האל וקול באוזן : "בוא !" -
אז אצרף, שעה לפני המות,
לשיר-חיי את יתר האוקטבות.

הרבה דפים יהיו בו. לא מעט
לך יראו קודרים כליל-אין-חפץ !
אין אף כוכב - רק הברקות אין נפץ ...
אך כל נצנוץ מחושך זוהי את.

ועוד יהיה בו דף - טבול בריח
פרחי-אביב, זרוע בקרינת
אורות בטל : אך כל ניצוץ זורח
וכל רסיס טל-בוקר זוהי את.

כל נדודי יגול אותו הכרך,
כל מולדותי, כל עשר הלשון,
כל גלגולי והרפתקאות-הדרך,
מדי קצין ולבוש אסיר-הפרך,
קול תשואות ורעש ההמון :
שם כינויי וכל חיי - "נדנדת" ...
אולם זכרי : תמיד, ברום ורדת,
חוג נדנדה - סביב לקו אחד ;
וציר-נדנוד נצחי שלי - רק את.

כן, די נימים החליף אצלי הנבל.
גם שיר המנון, גם שיר חולין והבל
נגנתי בו ; גם בהיכלי-הדר,
גם בראשי-חוצות, וסתם לתוהו ...
אך אל עדי, כי כל נימי חסדו הוא
מתלתליך לי שזר.

*השיר "מדריגל" נכתב ע"י ז'בוטינסקי לאשתו יואנה, לרגל 25 שנה לנישואיהם.

מבט מרחוב המלך דוד לכיוון צפון מערב, ירושלים
הדפסת אינק-ג‘ט על נייר ארכיבי
A North Western Gaze from King David Street, Jerusalem
Inkjet Printing on Archive Paper
2016

יעקב ישראל يعقوف يسرائيل Yaakov Israel

עיר שלום

דום מעל למדורתנו
מכחילה כיפת שמיים
חרש נם בקצה האופק
צל חומות ירושלים
מדריכי שייח אבן עלי
צאצא רוזני ערב
מסתכל בצבא שמיים
ובודק בכוכביו.

אי שם בתוך הלב עיר שלום עיר שלום
אי שם בתוך הלב עיר שלום

שקט מוות מפחידני
לי נדמה כי שם בגיא
קול לא קול גונח חרש
ומגיע לאוזני
הס! אי שם בלב החושך
נשמעה המיית פי נבל
מיתרים מרי הנפש
משיחים תוגה ואבל.

אי שם בתוך הלב עיר שלום עיר שלום
אי שם בתוך הלב עיר שלום

שייח הבט הגד לי מה זה
הוא הקיץ ולא ענה לי
חיל יראה פתאום הכריע

את ברכיו של אבן עלי
ואכרע בהסח דעת
גם אני על יד השייח
עד הימוג עם הד הבכי
זיו הצלם הדועך.

אי שם בתוך הלב עיר שלום עיר שלום
אי שם בתוך הלב עיר שלום
עיר שלום קוראים מקדם
לדמות הלבנה
יש אומרים נשמע מפיה
שיר קינה מדי שנה.

*השיר "עיר שלום" נכתב בראשית בגרותו של ז'בוטינסקי (גיל 17) בעיר ברן.

פרט מתוך העבודה "אישה" Woman
נייר, חלב אם
Paper, Mother Milk
2016

פרט מתוך העבודה "אישה" Woman
נייר, חלב אם
Paper, Mother Milk
2016

מגדלנה דפנר مغدلينا دفنير
Magdalena Deffner
לפני זמן מה ראיתי סרט "ארצישראלי" והתפלאתי על המספר הזעום של נשים עבריות המופיעות בו. חוששני כי הדבר יגביר עוד יותר את הדעה הנפוצה יתר על המידה בקרב נשי ישראל: כי בניין ארץ מולדתנו מלאכת גברים הוא. אך מסקנה זו אינה נכונה. האישה עובדת, אמנם, על פי רוב בתוך הבית. הגבר פולח את השדות, הגבר צועד במדי הלגיון היהודי, הגבר עומד להצטלם כחבר מאחת הועדות שאין קץ למספרן. האישה עובדת בביתה ולכן נפקד מקומה בסרט. אך גם עבודתה שלה עבודות בונים היא. גבר ואישה בונים יחדיו את ארץ ישראל העברית ואיני יודע, חלקו של מי חשוב יותר.

מתוך המאמר "היא" (1923) העוסק באישה הישראלית - היהודייה. הוא מספר על האישה החלוצה, הגננת, האחות הטובה והאישה כחיילת. אך בעיקר הוא מתאר את האישה כבסיס, כציר שמאפשר התחלה ובנייה. כאם, המכילה לידה, יצירה, של דבר חדש.

תמורות הלבנה
קולאז' צילומי
Lunar Phase
Photography Collage
2016

תמורות הלבנה
קולאז' צילומי
Lunar Phase
Photography Collage
2016

רונית פורת رونيت بورات Ronit Porat

העובדה, שנשים יודעות לכתוב יפה, ידועה כבר מזמן, עוד מאותו הזמן, כשסאפו הייתה משוררת ביוון, מזמן עוד יותר קודם- מיום שהשאירה דבורה הנביאה את השיר, שהוא אפשר המובחר מכל שירת כתבי הקודש שלנו. אבל נדמה, שאף פעם עוד לא שלטו כל כך הנשים בספרות העולמית, כאשר בימינו אלה. אדם מסכן, ושיש לו המון דאגות אחרות, ושלא נשארה לו אלא שעה אחת לפני השינה, ואולי "חתיכת" יום שבת לקריאת דברים "צדדיים", אינו יכול לקרוא את כל מה שכתבו הן, הגברות, בלשונותיהן השונות, מן הסתם אינו יודע אפילו את כל השמות החשובים.

*מתוך המאמר "ספרי נשים" שהתפרסם בשנת 1931

לא אחת יספר לכם מתיישב ותיק: כמובן היו אלה ימים קשים בשבילי בבואי לכאן מרוסיה לפני כך וכך שנים. שם עבדתי בחנות- ופתאום מצאתי עצמי פועל-חקלאי בארץ שלא היו בה אותו זמן לא כבישים ולא רופאים ולא סדר. מצאתי עצמי באקלים חדש, במסבות חדשות, ונאלצתי להיפך לאדם חדש. אך תפקידה של אשתי היה קשה משלי. כי אני עוד מצאתי סעד בעבודתי הקשה ברעיון, כי לאחר עבודת יום אמצא בביתי את אותה מידת הנוחות שהייתי רגיל בה "שם". אך היא- היא הייתה צריכה לספק לי את הנוחות הזאת, בארץ שהכל היה זר לה- המזון, הדלק, הפירות, אף לשון השוק. כיצד הצליחה בדבר- איני יודע, אבל עובדה היא שהצליחה, וכך הגענו הלום. אך בדבר אחד בטוח אני: קל יותר להיות לאדם חדש במסבות חדשות מאשר להקים בית ישן במסבות חדשות.

*מתוך המאמר "היא" שהתפרסם בשנת 1923

בעל הבית
איור דיגיטלי
Owner
Digital Illustration
2016

רועי מרגליות روعي مرغليوت Roy Margaliot

Untitled (Yemenite Girl)
קולאז'
Collage
2014

Untitled (Jabotinsky)
קולאז'
Collage
2014

רמי מימון رامي ميمون Rami Maymon
המילה "מזרח" גוררת אחריה את התואר "ציורי". עדיין שאלה היא אם זוהי מחמאה; אם תמיד ראוי להתפעלות מנקודת המבט המוסרית, ההומניטארית, או הסוציאלית אותו פרבר, שאנו מתפעלים מימנו מנקודת-המבט האסתטית. קבצן לבוש קרעים הוא לפעמים ציורי מאוד; ואולם היה טוב יותר, גם בשבילו וגם בשביל האנושות, אילו הלבישו אותו אדרת של אריג חמה, באנאלית ופרוזאית. בית מטיפוס חדש ביותר, עם הסקה מרכזית, אין לו כל סיכויים לעורר התלהבותו של תייר. כשמדברים על בניין "ציורי" הרי הנידון הוא תמיד בית בלתי הגייני, שמן הראוי הוא, אם לא להרוס הרי לפחות לפנות אותו. והמחזה ה"ציורי" ביותר בעולם הוא החורבות. הגמל הוא נושא מחזיק-ברכה בשביל האמן, ומסילת הברזל- לא. ואולם טובתה הכללית של הארץ דורשת החלפת אורחות-גמלים ברכבות דווקא.

*מתוך המאמר "המזרח הציורי" שהתפרסם בשנת 1932